<h1>שבלי הלקט הלכ' שמחות סימן י"ז</h1>
<h2>דף ג:</h2>
גרסי' בכתובות פ"ק [ג' ע"ב] הרי שהיתה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג [לצורך סעודת החתן] ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין [את] המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש פי' רבינו שלמה ז"ל והתירו להם להכניס את המת לחדר שלא יקברוהו דאם כן חלה האבלות מסתימת הגולל כדלקמן ושוב לא יכול לכנוס עד שיעברו ימי האבל. ופורש ויקברו את המת מיד דכיון דחלה עליו חתונה הויא לגביה כרגל ולא אתיא אבילות וחיילא. ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות. וכל [אותן] הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים פי' כל שבעת ימי המשתה וכל שבעת ימי האבלות הוא ישן בין האנשים והיא [ישנה] בין הנשים לפי שאסור בתשמיש המטה דדברים שבצנעה נוהג ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום פי' כדי שלא תתגנה על בעלה ואע"פ שהן ימי אבלות לשאר בני אדם וכל שכן שאין מונעין ממנה תכשיטין משלשים ואילך שהרי כבר עברו ימי האבל כן פירש רבינו שלמה ז"ל ומכן נראה לי להוכיח דשבעת ימי המשתה עולין לו למנין שלשים ואע"פ שאינו נוהג בהן אבילות מדקאמר ואין מונעין ממנה תכשיטין כל שלשים יום וכ"ש לאחר שלשים שמע מינה דמיום החופה מונין שלשים. ומורי ר' יהודה אחי שני ז"ל פירש מדמדמי ליה לרגל שמע מינה דשבעת ימי המשתה עולין לו למניין שלשים ואינו נראה לי דרגל עולה למנין שלשים משום דקא נהוג מצות שלשים ברגל אבל הכא מאן לימא לן שיהא אסור בגיהוץ ובתספורת דשבעת ימי המשתה הא לא חיילא עליה אבלות ואדרבה יש לומר שהוא מותר בהא משום כבוד חתנות דעיקר חתנות הוא לשמוח בכל מיני שמחה ולהתנאות בכל מיני יופי. אבל הראיה הראשונה הוא ראיה גמורה. והא דאמרינן דאין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום דווקא כדתניא הרי שהיתה פתו אפויה וכו' שמת לה מת ביום הראשון לחופה אבל אם מת לה מת עשרה ימים אחר החופה או חמשה עשר יום אין מונעין ממנה תכשיטין אלא עד שישלימו לה שלשים יום של נשואין אבל מיכן ואילך מונעין עד שישלימו שלשים יום של אבילות. ודוקא אביו של חתן או אמה של כלה [בכ"י ב' איתא דליכא אינש דטרח להו אבל איפכא לא פי' דוקא כשמת אביו של חתן או אמה של כלה.] התירו להכניס את המת לחדר ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג ז' ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות אבל איפכא כגון שמתה אמו של חתן או אביה של כלה לא התירו להכניס את המת לחדר וכו' אלא נוהג ימי אבילות ואסור בנשואין עד שלשים יום. אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שנו אלא שנתן מים על גבי בשר אבל אם לא נתן מים על גבי בשר מזדבן.
